יְהוָה עשֶׂה אֲרְבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִנְךָ רֹאֶה בְּעֵינִיךְ וּמִשָּׁם לְא תאכֵל: וַיְהִי־לוֹ בֵּן וַיִּרְמְסוּ

אֹתוֹ הָעָם בַּשַׁעַר וַיָּמָת :

הפטרת אחרי מות כמנהג האשכנזים ביחזקאל סימן כיב

ויש מפטירין אותה בסדר קדושים :

W: JT

:19

וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמְר: וְאַתָּה בֶן־אָדָם הֲתִשְׁפָּט

הֲתִשְׁפַּט אֶת־־עָר הַדָּמִים וְהִוְדַעְתָּהּ אֵת כָּל־ תּוֹעֲבֹתֵיהָ: וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה עִיר שְׂפַכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ לָבוֹא עַתָּה וְעָשְׂתָה גְלוּלִים עָלֶיהָ לְטָמְאָה: בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר־שָׁפַכְתְּ אָשַׁמְתְּ וּבְנֵלִילַיִךְ אֲשֶׁר־־עָשִׂית טָמֵאת וַתִּקְרָבִי יָמַיִךְ וַתָּבוֹא עָר שְׁנוֹתָיִךְ עַל־כֵּן נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם וְקַלָּסָה לְכָל־הָאֲרָצוֹת: הַקְרֹבוֹת וְהִרְחקות מִמָּךְ יִתְקַלְסִוּ־בָךְ טְמֵאָת הַשֵׁם רַבַּת הַמְהוּמָה: הַנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לִזְרְעוֹ הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־דָּם: אֶב וָאֵם הֵקַלוּ לָךְ לַבֶּר עָשׂוּ בָעֶשֶׁק בְּתוֹכָךְ יָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹנוּ בָךְ: קָדָשִׁי בָּזֶלֶת וְאֶת־־שַׁבְּתַתַי חֵלֶלְהּ: אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־הֶם וְאֶל־הֶהָרִים אָכְלוּ בָךְ !מָּה עָשׂוּ בְּתוֹכֵךְ עֶרְוַת אָב בְּלָה בָךְ טְמֵאָה הַנִּדָּה עַבּוּ-בָךְ: וְאִישׁ אֶת־אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תְרֵעֲבָה וְאִישׁ אֶת־כַּלָּתוֹ טִמָּא בְזִמָּה וְאִיש אֶת־אֲחֹתוֹ בַת־־אָבִיו עֶנֶה בָךְ: שְׁחַר לָקְחוּ־בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ־הֶם נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לָקַחְתָּ וַתְּבַצְעִי רֵעִיךְ בַּעֹשֶׁק וְאֹתִי שָׁלַחַת נְאֻם אֲדֹנָי יְהִיה : וְהִנֵּה הִכֵּיתִי כַפַּי אֶל־־בְּצֵעךְ אֲשֶׁר עָשִׁית וְעַל־ דָּמֵךְ אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכֵךְ: הֵיעַמֶר לִבֵּךְ אִם־־תַּחֲזִקְנָה יָדַיִךְ לַיָּמִים אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעֶשְתִי: וַהֲפִיצוֹתִי אוֹתָךְ בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִיךְ בָּאֲרָצוֹת וַהֲתִמֹתִי טְמְאָתֵךְ מִמָּךְ: וְנִחַלְתָּ בָּךְ לְעֵינֵי גוֹיִם וְיָדַעַתְּ •

:

ITT:

was, and fled for their life. And when these lepers came to the uttermost part of the camp, they went into one tent, and did eat and drink, and carried thence silver, and gold, and raiment, and went and hid it; and came again, and entered into another tent, and carried thence also, and went and hid it. Then they said one to another, we do not well : this day is a day of good tidings, and we hold our peace: if we tarry till the morning light, some mischief will come upon us : now therefore come, that we may go and tell the king's houshold. So they came and called unto the porter of the city: and they told them, saying, we came to the camp of the Syrians, and behold, there was no man there, neither the voice of man, but horses tied, and asses tied, and the tents as they were. And he called the porters, and they told it to the king's house within. And the king arose in the night, and said unto his servants, I will now shew you what the Syrians have done to us they know that we be hungry, therefore are they gone out of the camp to hide themselves in the field, saying, when they come oat of the city, we shall catch them alive, and get into the city. And one of his servants answered, and said, let some take, I pray thee, five of the horses that remain, which are left in the city, (behold, they are as all the inultitude of Israel that are left in it: behold, I say, they are even as all the multitude of the Israelites that are consumed) and let us send and see. They took therefore two chariot-horses, and the king sent after the host of the Syrians, saying, go and see. And they went after them unto Jordan, and lo, all the way was full of garments and vessels, which the Syrians had cast away in their haste: and the messengers returned, and told the king. And the people went out, and spoiled the tents of the Syrians. So a measure of fine flour was sold for'a shekel, and two measures of barley for a shekel, according to the word of the Lord. · And the king appointed the lord on whose hand he leaned, to have the charge of the gate: and the people trod upon him in the gate, and he died, as the man of God had said, who spake when the king came down to him. And it came to pass, as the man of God had spoken to the king, saying, two measures of barley for a shekel, and a measure of fine flour for a shekel, shall be to-morrow about this time in the gate of Samaria : and that lord answered the man of God,

:

:

הִיא וַיָּנָסוּ אֶל־־נַפְשָׁם; וַיָּבאוּ הַמִּצְרָעִים הָאֵלֶּה עַד־ קְצֵה הַמַּחֲנֶה וַיָּבֹאוּ אֶל־אֹהֶל אֶחָד וַאכְלָוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם כָּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים וַיֵּלְכוּ וַיִּטְמָנוּ וַיָּשָׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל־ אֹהֶל אַחֵר וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם וַיֵּלְכוּ וַיִּטְמָנוּ: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ לֹא־כן אֲנַחְנוּ עשֶׂם הַיוֹם הַזֶּה יוֹם־בְּשָׂרָה

הוּא וַאֲנַחְנָוּ מַחְשִׁים וְחִבִּינוּ עַד־אוֹר הַבְּקֶר וּמְצָאָנוּ עֶוּן וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה וְנָגִידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ: וַיָּבֹאוּ וַיִּקְרְאוּ אֶל־שַׁעַר הָעִיר וַיַּגִּידוּ לָהֶם לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל־־מַחנה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין־שָׁם אִישׁ וְקוֹל אָדָם כִּי אִם־הַפְוּס אָסוּר וְהַחֲמוֹר אָסוּר וְאֹהָלִים כַּאֲשֶׁר הֵמָּה: וַיִּקְרָא הַשְׁעָרִים וַאֲגִידוּ בֵּית הַמֶּלֶךְ פְּנִימָה: וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לַיְלָה וַיֹּאמֶר אֶל־־עֲבָדָיו אַגִידָה־נָּא לָכֶם אֵת אֲשֶׁר־עָשׂוּ לָנוּ אֲרָם

כִּי־רְעֵבִים אֲנַחְנוּ וַיִּצְאוּ מִן־־הַמַּחֲנֶה לְהֵחָבֵה בשדה בַחֹשָׁדֶה לֵאמֹר כִּי־יִצְאוּ מִן־הָעִיר וְנִתְפְשֵׂם חַיִּים וְאֶל־

הָעִיר נָבָא: וַיַּעַן אֶחָד מֵעֲבָדָיו וַיֹּאמֶר וְיִקְחוּ־נָא חֲמִשָּׁה

מִן־חַפּוּסִים הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ־־בָה הִנָּם כְּכָל־ המון קיהחֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ־בָהּ הִנָּם כְּכָל־הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל

אֲשֶׁר־תָּמוּ וְנִשְׁלְחָה וְנִרְאֶה: וַיִּקְחוּ שְׁנֵי רֶכֶב סוסים וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחֲרֵי מַחֲנֵה־־אֲרָם לֵאמֹר לְכוּ וּרְאוּ :

וילכוּ אַחֲרֵיהֶם עַד־־הַיַּרְבֵּן וְהִנֵּה כָל־־הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בתפּוּם בְגָדִים וְכֵלִים אֲשֶׁר־־הִשְׁלִיכוּ אֲרָם בְּחֹחָפְנָם וַיָּשָׁבוּ

הַמַּלְאָכִים וַיִּנְדוּ לַמֶּלֶךְ : ויצא הָעָם וַיָּבזוּ אֵת מַחֲנֶה אַרָם וַיְהִי סְאָה־סלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׁערִים בְּשֶׁקל כִּדְבַר יְהוָה: וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִיד אֶת־הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר נִשְׁעָן על־יָדוֹ עַל־הַשׁעַר וְיִרְמְסֶהוּ הָעָם בַּשַׁעַר וַיָּמָת כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּרֶדֶת הַמֶּלֶךְ אֵלָיו: וַיְהִי כְּדַבֵּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל־הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר מָאתַיִם שְׁערִים בְּשֶׁקֶל וּסְאָה־־סְלֶת בְּשֶׁקֶל יִהְיֶה כָּעֵת מָחָר בְּשַׁעַר שְׂמְרוֹן: וַיַּעַן הַשְׁלִישׁ אֶת־אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר וְהִנֵּה

ק'

קי

IT

If the prophet had bid thee do some great thing, wouldest thou not have done it? how much rather then, when he saith to thee, wash:and be clean ? then went he down and dipped himself seven times in Jordan, according to the saying of the man of God; and his flesh came again like unto the flesh of a little child, and he was clean. And he returned to the man of God, he and all his company, and came, and stood before him: and he said, behold, now I know that there is no God in all the earth, but in Israel : now therefore, I pray thee, take a blessing of thy servant. But he said, as the Lord liveth, before whom I stand, I will receive none. And he urged him to take it, but he refused. And Naaman said, shall there not then, I pray thee, be given to thy servant two mules burden of earth? for thy servant will henceforth offer neither burnt-offering, nor sacrifice unto other gods, but unto the Lord. In this thing the Lord pardon thy servant, that when

my master goeth into the house of Rimmon to worship there, and he leaneth on my hand, and I bow myself in the house of Rimmon: when I bow down myself in the house of Rimmon, the Lord pardon thy servant in this thing. And he said unto him, go in peace. So he departed from him a little way.

HAPHTARAH MYSOURAH;

SECOND OF KINGS, CHAP. VII.

Vyorboah Aunoshima And there were four leprous men at the

entering in of the gate: and they said one to another, why sit we here until we die ? if we say, we will enter into the city, then the famine is in the city, and we shall die there: and if we sit still here, we die also. Now therefore come, and let us fall unto the host of the Syrians: if they save us alive, we shall live: and if they kill us, we shall but die. And they rose up in the twilight, , to go unto the camp of the Syrians: and when they were come to the uttermost part of the camp of Syria, behold, there was no man there. For the Lord had made the host of the Syrians to hear a noise of chariots, and a noise of horses, even the noise of a great host and they said one to another, lo, the king of Israel hath hired against us the kings of the Hittites, and the kings of the Egyptians,' to come upon us. Wherefore they arose, and fled in the twilight, and left

:

....

אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ אָבִי דְבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךְ חֲלִוֹא תַּעֲשֶׂה וְאַף כִּי־אָמַר אֵלֶיךְ רְחַץ וּטְהָר: וַיֵּרֶד וַיִּטְבְּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשָׂר נָעַר קָטָן וַיִּטְהָר: וַיָּשָׁב אֶל־אִישׁ הָאֱלֹהִים הִוּא וְכָל־־מַחֲנֵהוּ וַיָּבֹא וַעֲמַד לְפָנָיוֹ וַיֹּאמֶר הִנֵּה־נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל־הָאָרֶץ כִּי אִם־בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה קַח־ נָא בְרָכָה מֵאֵת עַבְדֵךְ: וַיֹּאמֶר חַי־יְהוָה אֲשֶׁר־עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם־אֲקַח וַיִּפְצַר־בּוֹ לֶקְחַת וַיְמָאֵן: וַיֹּאמֶר נַעֲמָן

לֹא יְפַרְנָא לְעַבְרְךְ מַשָׂא צֶמֶד־פְרָדִים אֲדָמָה כִּי לֹוֹא־ יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עלָה וָזֶבַח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים כִּי אִם־ לַיהוָה: לַדָּבָר הַזֶּה יִסְלַח יְהוָה לְעַבְדְּךָ בְּבוֹא אֲדֹנִי בית־רְמוֹן לְהִשְׁתַּחֲות שָׁמָּה וְהוּא נִשְׁעָן עַל־־יָדִי וְהִשְׁתַּחֲוִיתִי בֵּית־־רְמַן בְּהִשְׁתַּחֲויָּתִי בֵּית רָמֹן יִסְלַח־ נא יְהוָה לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה: וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ לְשָׁלוֹם וַיִּלֶךְ

מֵאִתּוֹ כִּבְרַת־אָרֶץ: הפטרת מצורע

:

במלכים ב' סימן ז'

:

וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁיסְ הָיוּ מִצְרָעִים פֶתַח הַשָּׁעַר וַיֹּאמְרוּ אִישׁ

אֶל־רֵעֵהוּ מָה-אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פְה עַד־מָתְנוּ : אִם־אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר וָמָתְנוּ שָׁם וְאִם־ יָשַׁבְנוּ פה וָמָתְנוּ וְעַתָּה לְכוּ וְנִפְלָה אֶל־מַחֲנֵה אֲרָם אס־יְחַיָּנוּ נִחְיֶה וְאִם־יִמִיתֵנוּ וָמָתְנוּ: וַיָּקָמוּ בַנָּשֶׁף לָבוֹא אֶל־מַחֲנֵה אֲרָם וַיָּבֹאוּ עַד־קְצֵה מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין־ שָׁם אִישׁ: וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת־מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב וְקוֹל סוּס קָוֹל חַיִל גָּדול וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה שָׁבַר־עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת־מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת־מַלְכֵי מִצְרַיִם לָבוֹא עָלֵינוּ: וַיָּקוּמוּ וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף יַעַזְבוּ אֶת־ אֶהְלֵיהֶם וְאֶת־סְוּסֵיהֶם וְאֶת־חֲמֹרֵיהֶם הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר